תביעת הולדה בעוולה היא תביעת ההורים בגין רשלנות במעקב ההיריון או בייעוץ הגנטי, שמנעה מהם לדעת על מום בעובר ולשקול הפסקת היריון. מאז הלכת המר בוטלה עילת הילד בגין "חיים בעוולה", ומרכז הכובד עבר לתביעת ההורים. כדי לזכות יש להוכיח שלושה יסודות במצטבר: התרשלות, נזק וקשר סיבתי, ובתוך הקשר הסיבתי, שהוועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת את ההפסקה אילו הוצג בפניה מלוא המידע. סקירת הפסיקה משנים אלה מלמדת שרוב התיקים נופלים או קמים בשאלת הקשר הסיבתי, ולא בשאלת ההתרשלות.
מה זו תביעת הולדה בעוולה?
זו תביעת נזיקין של ההורים, שבה הטענה אינה שהרופא גרם למום, אלא שהתרשלות שלו מנעה מהם מידע שהיה מאפשר להם לשקול הפסקת היריון.
המום עצמו, גנטי או התפתחותי, לרוב אינו באחריות הצוות הרפואי. החוליה הרשלנית הנטענת היא אחרת: אי הפניה לבדיקת סקר, ביצוע לקוי של סקירת מערכות, החמצת ממצא, ייעוץ גנטי חלקי, או אי הסבר על משמעות ממצא חריג ועל האפשרות לפנות לוועדה להפסקת היריון. הנזק הנתבע הוא ההוצאות והנזקים שנגרמו להורים בשל גידול ילד עם מוגבלות, ולא "עצם החיים" של הילד.
מה קרה לעילת "חיים בעוולה" של הילד?
הלכת המר ביטלה את עילת התביעה העצמאית של היילוד, והעבירה את מרכז הכובד לתביעת ההורים.
בע"א 4217/19 פלונית נ' קופת חולים לאומית (25.1.2022) נקבע במפורש כי דיני ההתיישנות אינם יכולים להחיות עילה שבוטלה. באותו מקרה הוגשה תביעה בשם ילד שנולד בשנת 2003 עם תסמונת דאון ומומים נוספים, והמערערים ביקשו להחיל על תביעתו את הוראות ההתיישנות החלות על קטינים או להסתמך על הוראות המעבר. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי הוראות המעבר חלות רק על קבוצות התובעים שהוגדרו בהן במפורש.
ת"א (מחוזי ת"א) 47994-03-17 פלונית נ' קופת חולים מכבי (9.2.2022) מרכז את דיני המעבר שנקבעו בעקבות הלכת המר, ומפנה לחלונות הזמן שנקבעו בפסיקת העליון. המסקנה המעשית: תביעת הילד אינה עומדת רק משום שהוא קטין או משום שהוריו לא הגישו תביעה. יש לבדוק אם המקרה נכנס במדויק לאחת מקבוצות המעבר, ואם לא, המסלול הוא תביעת ההורים.
מה ההורים צריכים להוכיח?
שלושה יסודות במצטבר: התרשלות, נזק וקשר סיבתי. בתוך הקשר הסיבתי הפסיקה מפעילה מבחן דו שלבי.
בת"א (מחוזי חי') 2608-04-20 פלונים נ' שירותי בריאות כללית (14.10.2024) חזר בית המשפט על המבחן: תחילה על ההורים להוכיח שהוועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת את ההפסקה אילו הוצג בפניה מלוא המידע; רק אחר כך נבחנת שאלת החלטת ההורים. בשלב השני פועלת חזקת המר, שלפיה אם הוועדה הייתה מאשרת, חזקה שההורים היו פונים אליה, והנטל לסתור מוטל על הנתבעת.
שימו לב לסדר: החזקה מקילה על ההורים בשלב השני בלבד. היא אינה פוטרת מהוכחת ההתרשלות ואינה פוטרת מהתנאי הראשון, כלומר מהוכחה שהוועדה הייתה מאשרת את ההפסקה. באותו תיק הוטלה אחריות על קופת החולים בשל אי הפניה של אם מעל גיל 35 לבדיקת מי שפיר, ואילו התביעה נגד בית החולים נדחתה.
מתי בתי המשפט קיבלו תביעות כאלה?
כאשר הוכח שהמידע שנמסר להורים לא איפשר להם להבין את משמעות הממצא ואת האפשרויות שעמדו בפניהם.
ת"א (מחוזי חי') 9384-03-21 פלוני ואח' נ' שירותי בריאות כללית (29.8.2023) עסק בילד שאובחן לאחר לידתו בתסמונת נונאן. בית המשפט קיבל את התביעה בשאלת החבות וקבע כי חובת הגילוי אינה מסתכמת במסירת מידע טכני, אלא כוללת הסבר ברור על משמעות הממצאים, חומרתם, הסיכונים הכרוכים בהם והאפשרויות העומדות בפני ההורים. נקבע כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר קיימת אפשרות לפנות לוועדה להפסקת היריון. באותו תיק לא ניתן הסבר מספק על ממצא חריג במסגרת הייעוץ הגנטי, לא הובהרה האפשרות לפנות לוועדה, ונקבע שהוועדה הייתה מאשרת את ההפסקה. בהחלטה המאוחרת בעניין הנזק, מיום 4.2.2025, הועמדה הנכות התפקודית על 80% והפיצוי לאחר ניכויים על 5,078,000 ש"ח.
מתי התביעה נדחתה, ולמה?
כמעט תמיד בשל הקשר הסיבתי או בשל הרשומה הרפואית, ולא בשל היעדר נזק.
האפשרות התיאורטית לאבחון אינה מספיקה. בע"א 8985/20 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (8.6.2023) נדונה טענה שצוות מחקר גנטי לא יידע במועד על אפשרות אבחון טרום לידתי. העליון קיבל את ערעור הנתבעת וקבע כי משלוח המכתבים לאחר השלמת המחקר ובתוך פרק זמן סביר אינו התרשלות. יש להוכיח התרשלות קונקרטית, הפרת חובה במועד הרלוונטי וקשר סיבתי.
נזק קשה אינו מקים לבדו אחריות. בע"א 7508/20 פלוני נ' מדינת ישראל שר הבריאות (19.1.2022) לא הייתה מחלוקת על קיום נזק, אך נקבע כי האפשרות המסתברת יותר היא שלא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לנזק, והערעור נדחה.
נזק ראייתי אינו קיצור דרך. בע"א 7255/19 פלונית נ' מדינת ישראל (2.2.2022) הוגשה תביעה כעשרים שנה לאחר הלידה, והתיק הרפואי של האם בוער. גם בהנחה שנטל ההוכחה עבר למדינה, בית המשפט בחן את התמונה הראייתית הכוללת, נתן משקל לשיהוי הרב ולכך שלא ניתן היה להעיד את הרופאה המטפלת, ודחה את הערעור. עוד נקבע כי טענה בדבר חובה לבצע בדיקת מי שפיר ללא אינדיקציה רפואית לא נתמכה בחוות דעת מתאימה.
הרשומה הרפואית מכריעה. בת"א (מחוזי ת"א) 9034-01-20 (8.9.2024), בעניין ילד שנולד עם תסמונת דנדי ווקר, נדחתה התביעה משום שעדויות ההורים היו הכחשה כללית וגורפת של הרישומים, בלי גרסה עקבית, ולא היה בהן כדי לסתור רשומות אותנטיות שתיעדו הפניות לייעוץ גנטי והמלצות להמשך בירור.
אין "חובת מרדף" אחרי מטופל. בת"א (מחוזי מרכז) 28412-05-21 (12.9.2024) נקבע כי כאשר הממצא, מוקד אקוגני בלב, הוסבר להורים והם הופנו לייעוץ גנטי אך לא מימשו את ההפניה, האחריות לביצוע הבדיקות ולמילוי ההמלצות מוטלת בראש ובראשונה על המטופל, בכפוף לנסיבות כל מקרה. זו ההבחנה בין אי מסירת מידע לבין מצב שבו נמסר מידע והמטופל בחר שלא לפעול לפיו.
התנהלות ההורים בהריונות אחרים היא ראיה. בע"א 9098/20 פלוני נ' ד"ר אלינה מיכאלי (24.5.2022) ניתן משקל מוגבל לעדות מאוחרת של האם בדבר החלטה היפותטית להפסיק את ההיריון, נוכח כך שבהריונות אחרים לא ביצעה בדיקות שהומלצו לה. ההחלטה עסקה בעילת חיים בעוולה ובהוראות המעבר, ולא בתביעת הורים רגילה, אך ההיגיון הראייתי שלה חל גם על תביעות הולדה בעוולה.
המום התגלה כבר במהלך ההיריון, האם יש עדיין עילה?
כן. העילה אינה מוגבלת למקרים שבהם המום התגלה לראשונה רק לאחר הלידה.
בת"א (מחוזי מרכז) 54156-06-19 (1.6.2023) נטען כי רופא המשפחה לא הפנה את האם במועד למעקב היריון, וכתוצאה מכך הוחמצו בדיקות סקר מוקדמות, ובהן שקיפות עורפית, סיסי שליה, סקר שליש ראשון ובדיקת חלבון עוברי. הנתבעת טענה שהתסמונת התגלתה במהלך ההיריון ולכן התיק אינו נכנס לגדר הלכת המר. בית המשפט דחה את הטענה המקדמית וקבע כי ניתן לבסס את העילה גם כאשר המום התגלה בהיריון, אם הטענה היא שהרשלנות גרמה לגילוי מאוחר מדי, לאחר שהאפשרות המעשית או הדתית להפסקת היריון כבר לא עמדה להורים. עם זאת, ההכרה במסגרת העילה אינה מביאה לקבלת התביעה, ועדיין יש להוכיח את יסודותיה.
תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת הולדה בעוולה?
תקופת ההתיישנות הרגילה בנזיקין היא שבע שנים, והמניין מתחיל במועד שבו נולדה עילת התביעה, בכפוף לכלל הגילוי המאוחר.
בתביעות הולדה בעוולה השאלה הקשה היא מה נחשב "מועד הידיעה". בע"א 50598-10-24 (26.8.2026) נקבע כי תביעת ההורים התיישנה, משום שסמוך לאחר הלידה היה בידיהם "קצה חוט" הן לקיומו של נזק משמעותי והן לאפשרות של התרשלות, וכי פנייה מאוחרת לייעוץ משפטי אינה מאפסת את מניין ההתיישנות. המסקנה המעשית פשוטה: החשד עצמו מתחיל את השעון, לא הרגע שבו התקבלה חוות דעת רפואית.
יש גם התיישנות "פנימית" בתוך התיק. ברע"א 45709-10-24 (10.12.2024) נקבעה הבחנה בין מחדל בביצוע הבדיקה לבין מחדל במעקב לאחר קבלת תוצאותיה, שכן מדובר במחדלים שונים, בזמנים שונים, ולעיתים בידי גורמים שונים. טענה כללית ואגבית בתביעה קודמת לא הספיקה כדי לשמר עילה חדשה, במיוחד כשלא נתמכה בחוות דעת מתאימה. לכן כתב התביעה וחוות הדעת צריכים להגדיר במדויק את החוליה הרשלנית הנטענת כבר בהגשה.
מה כל זה אומר על אופן הכנת התיק?
הפסיקה מצביעה על חמש נקודות שבהן תיקים נופלים, וכולן ניתנות לטיפול מראש.
- הגדרת החוליה הרשלנית. לא "רשלנות במעקב ההיריון" באופן כללי, אלא מי, מתי, איזו פעולה לא בוצעה ומדוע היא הייתה מתחייבת. הגדרה רחבה מדי אינה משמרת עילות לעתיד.
- חוות דעת שתואמת את הטענה. טענה שאין מאחוריה חוות דעת רפואית מתאימה כמעט אינה שורדת, וטענה שהוספה בשלב מאוחר עלולה להיחשב עילה חדשה שהתיישנה.
- השלב הראשון של מבחן המר. צריך להראות שהוועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת את ההפסקה. זו שאלה רפואית שנדרשת אליה התייחסות בחוות הדעת, ולא רק הצהרה של ההורים.
- התאמה לרשומה הרפואית. הכחשה גורפת של הרישומים נדחית. אם יש פער בין הרשומה לבין מה שהוסבר בפועל, יש למקד את הטענה בפער עצמו ולבססה.
- עקביות ההתנהלות. היענות לבדיקות ולהמלצות באותו היריון ובהריונות אחרים נבחנת כראיה נסיבתית לשאלה מה היו ההורים עושים אילו קיבלו את המידע.
מסמכים שכדאי לאסוף לפני פנייה לבדיקה: תיק מעקב ההיריון המלא מקופת החולים, כולל כרטיס המעקב; דיסקים ופרוטוקולים של כל סקירות המערכות והאולטרסאונד, ולא רק סיכומים; תיעוד הייעוץ הגנטי ובדיקות הסקר; מכתבי הפניה והמלצות; סיכום הלידה; סיכומי האבחון שלאחר הלידה; ותיעוד רפואי של הריונות קודמים.
מניסיון המשרד
המשרד מטפל בתיקי הולדה בעוולה, והדרך שבה תיק כזה נבחן היא כמעט תמיד זהה, גם כשהנסיבות הרפואיות שונות לחלוטין.
שלב ראשון, הזמנת החומר הרפואי. לפני כל דבר אחר מוזמן התיק הרפואי המלא: מעקב ההיריון מקופת החולים, פרוטוקולים וממצאי כל הסקירות והאולטרסאונד, תיעוד הייעוץ הגנטי ובדיקות הסקר, סיכום הלידה והאבחון שלאחריה. בלי החומר המלא אין מה לבדוק, וכל הערכה בשלב הזה היא ניחוש.
שלב שני, בדיקה מדוקדקת אצל מומחה רפואי, לרוב בתחום הגנטיקה. החומר נמסר לבחינה מקצועית שנועדה לענות על שלוש שאלות: מהן עילות הרשלנות ובאיזו חוליה בדיוק, האם ניתן היה לאבחן את המום במועד הרלוונטי, והאם הוועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת את ההפסקה אילו הוצג בפניה מלוא המידע. השאלה השלישית היא התנאי הראשון במבחן המר, ובלעדיה החזקה לטובת ההורים אינה נכנסת לפעולה.
שלב שלישי, הצגת תמונה מלאה ללקוח. לא רק אם יש עילה, אלא גם מהם הסיכויים והסיכונים בהגשת התביעה. כל מקרה נבחן לגופו אצל המומחה, ויש מקרים שבהם המסקנה היא שאין בסיס להגשה. גם זו תשובה, ועדיף לקבל אותה בשלב הבדיקה ולא אחרי שנים של הליך.
שלב רביעי, הגשה מבוססת. כאשר הבדיקה תומכת בתביעה, מוגשת לבית המשפט חוות דעת מלומדת, וכתב התביעה מבסס את שלושת היסודות במצטבר: ההתרשלות, הנזק והקשר הסיבתי.
אין להסיק ממהלך בדיקה זה לגבי תוצאה בתיק אחר. כל תיק נבחן לפי נסיבותיו ולפי התיעוד הרפואי שבו.
שאלות ותשובות
מי התובע בתביעת הולדה בעוולה, ההורים או הילד?
ההורים. הלכת המר ביטלה את עילת התביעה העצמאית של הילד בגין "חיים בעוולה", והמענה לנזקיו ניתן במסגרת תביעת ההורים. תביעת ילד יכולה לעמוד רק אם המקרה נכנס במדויק לאחת מקבוצות המעבר שנקבעו בפסיקה. בע"א 4217/19 (25.1.2022) נקבע כי דיני ההתיישנות אינם יכולים להחיות עילה שבוטלה.
האם צריך להוכיח שההורים היו מפסיקים את ההיריון?
הפסיקה מפעילה מבחן דו שלבי. תחילה יש להוכיח שהוועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת את ההפסקה אילו הוצג בפניה מלוא המידע. אם הוכח זאת, פועלת חזקה שההורים היו פונים לוועדה, והנטל לסתור עובר לנתבעת. הנתבעת יכולה לסתור, בין היתר, באמצעות התנהלות ההורים בפועל בהריונות אחרים.
מה קורה אם התיק הרפואי אבד או בוער?
אובדן תיעוד יכול להקים טענת נזק ראייתי ולהעביר נטלים, אך אינו מוביל אוטומטית לקבלת התביעה. בע"א 7255/19 (2.2.2022) בחן בית המשפט את התמונה הראייתית הכוללת, נתן משקל לשיהוי ולחוסר האפשרות להעיד את הרופאה המטפלת, ודחה את התביעה. עדיין נדרשת תשתית קונקרטית להתרשלות ולקשר סיבתי.
הרופא הפנה לבדיקה ואנחנו לא ביצענו, האם יש עילה?
בדרך כלל לא. בת"א (מחוזי מרכז) 28412-05-21 (12.9.2024) נקבע כי אין להטיל על רופא חובת מרדף כללית אחרי מטופל שלא ביצע בדיקה או לא פנה לייעוץ, ושהאחריות לביצוע ההמלצות מוטלת בראש ובראשונה על המטופל, בכפוף לנסיבות כל מקרה. השאלה המשפטית עוברת אז למה שנמסר והוסבר, ולא למה שבוצע.
מתי מתחיל מניין ההתיישנות?
תקופת ההתיישנות בנזיקין היא שבע שנים, ובכפוף לכלל הגילוי המאוחר. בע"א 50598-10-24 (26.8.2026) נקבע כי די היה ב"קצה חוט" שהיה בידי ההורים סמוך לאחר הלידה, הן לקיום נזק והן לאפשרות של התרשלות, כדי להתחיל את המניין, וכי פנייה מאוחרת לייעוץ משפטי אינה מאפסת אותו.
אפשר להוסיף טענת רשלנות חדשה בהמשך ההליך?
לא תמיד. ברע"א 45709-10-24 (10.12.2024) נקבע שמחדל בביצוע סקירת המערכות ומחדל במעקב אחרי קבלת התוצאות הם עילות שונות, ושטענה כללית בתביעה קודמת לא שימרה את העילה החדשה. לכן חשוב שכתב התביעה וחוות הדעת יגדירו במדויק את החוליה הרשלנית כבר בהגשה.
לפנייה לבדיקה ראשונית של תיק הולדה בעוולה, ניתן ליצור קשר עם המשרד.
על מה הסתמכנו
- פקודת הנזיקין [נוסח חדש], עוולת הרשלנות, הקשר הסיבתי וכלל הגילוי המאוחר.
- חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות ומועד תחילת המניין.
- חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, חובת מסירת המידע והסכמה מדעת.
- חוק העונשין, התשל"ז-1977, הפרק שעניינו הפסקת היריון והוועדה להפסקת היריון.
- פסיקת בית המשפט העליון בעניין הלכת המר, הוראות המעבר ועילת ההורים בגין הולדה בעוולה.
- פסיקת בתי המשפט המחוזיים בתביעות מעקב היריון וייעוץ גנטי, כמפורט במאמר.
- חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות בנושא מעקב היריון, בדיקות סקר וסקירות מערכות.
נכתב ונבדק על ידי עו"ד איתי נוה, עוסק בתביעות רשלנות רפואית ואובדן כושר עבודה · עודכן לאחרונה: 6 בספטמבר 2026
התוכן באתר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני.