התיישנות תביעת רשלנות רפואית מתי מתחיל מרוץ שבע השנים

נכתב ונבדק על ידי עו"ד איתי נוה, עוסק בתביעות רשלנות רפואית ואובדן כושר עבודה · עודכן לאחרונה: 15 באוקטובר 2026

בקצרה

תביעת רשלנות רפואית מתיישנת בדרך כלל בתוך שבע שנים, אבל לא תמיד סופרים מיום הטיפול. אם הנזק עצמו התגלה באיחור, עשוי לחול סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הכולל מחסום של עשר שנים מיום אירוע הנזק. אם הנזק היה ידוע ורק ההתרשלות או הקשר הסיבתי התגלו מאוחר יותר, עשוי לחול סעיף 8 לחוק ההתיישנות. חוות דעת רפואית מאוחרת אינה מתחילה את הספירה מחדש. השאלה המרכזית היא מתי היה למטופל מידע שהיה צריך לעורר חשד ולהוביל לבירור.

בתביעות רשלנות רפואית לא תמיד ברור מתי מתחילים לספור את תקופת ההתיישנות. לפעמים הטיפול התרחש ביום מסוים, אבל הנזק התגלה רק כעבור שנים. במקרים אחרים המטופל ידע שמשהו אינו כשורה, אך רק בהמשך התברר שהנזק עשוי להיות קשור לטיפול שקיבל.

לכן השאלה החשובה אינה רק כמה זמן עבר מהטיפול, אלא מה היה ידוע למטופל בכל שלב, מה ניתן היה לגלות בבירור סביר, ומתי נוצר אותו מידע ראשוני שהפסיקה מכנה לעיתים "קצה חוט".

להסבר כללי על יסודות התביעה ניתן לקרוא את המדריך בנושא רשלנות רפואית, עילות התביעה ודרכי ההוכחה.

כמה זמן יש להגיש תביעת רשלנות רפואית

תקופת ההתיישנות הרגילה היא שבע שנים. עם זאת, לא תמיד מתחילים לספור את שבע השנים ביום שבו ניתן הטיפול הרפואי.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע תקופה של שבע שנים לתביעה שאינה במקרקעין. סעיף 6 קובע שהספירה מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה.

בתביעת רשלנות רפואית, הנזק הוא חלק מעילת התביעה. לכן יש לבדוק מתי נגרם נזק ממשי, מתי הוא התגלה, ומתי ניתן היה לגלות את יתר העובדות הדרושות להגשת התביעה.

זו גם הסיבה שלא נכון להסתפק בחישוב פשוט של שבע שנים מיום הבדיקה, הניתוח או הלידה.

ממתי מתחילים לספור את תקופת ההתיישנות

מתחילים לספור מהמועד שבו נולדה עילת התביעה, בכפוף לכללים הנוגעים לגילוי מאוחר. המועד המדויק תלוי בשאלה איזו עובדה התגלתה באיחור.

כדי להעריך את המועד צריך לבנות ציר זמן:

• מתי ניתן הטיפול הרפואי?
• מתי הופיע הנזק הראשון?
• מתי המטופל הבין שמדובר בנזק ממשי?
• מה נאמר למטופל על מקור הנזק?
• מתי התקבל מידע שקשר בין הנזק לבין הטיפול?
• אילו בדיקות, מסמכים או חוות דעת התקבלו בהמשך?
• האם היו סימנים שהיו צריכים לגרום לאדם סביר לבדוק את הנושא מוקדם יותר?

התשובות לשאלות האלה קובעות אם חל הכלל הרגיל, סעיף 8 לחוק ההתיישנות או סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

מה ההבדל בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לבין סעיף 89 לפקודת הנזיקין

ההבדל תלוי במה שהתגלה באיחור. סעיף 89(2) עוסק בגילוי מאוחר של הנזק עצמו, ואילו סעיף 8 עשוי לחול כאשר עובדה אחרת מעובדות העילה התגלתה באיחור.

המשמעות המעשית חשובה: מי שידע שנגרם לו נזק אך לא ידע שהטיפול היה רשלני, אינו נמצא בהכרח במסלול העוסק בגילוי מאוחר של הנזק. במקרה כזה השאלה עשויה להיבחן לפי סעיף 8.

עם זאת, העובדה שאין בסעיף 8 מחסום מקביל של עשר שנים אינה מאפשרת להמתין ללא הגבלה. מרגע שהעובדות התגלו, או שהיה אפשר לגלותן בזהירות סבירה, מתחיל מרוץ ההתיישנות.

מהו קצה חוט ומדוע הוא חשוב

קצה חוט הוא מידע ראשוני שהיה צריך לעורר חשד ולהוביל לבירור. אין צורך שהמטופל כבר ידע בוודאות שהייתה רשלנות או שיוכל להוכיח את התביעה במלואה.

קצה חוט יכול להיות, למשל:

• תוצאה חריגה שלא הוסברה
• ניתוח נוסף שנדרש זמן קצר לאחר הניתוח הראשון
• רופא שאומר שהטיפול הקודם אינו מסביר את המצב
• בדיקה ישנה שמתגלה בה ממצא שלא קיבל התייחסות
• תלונות חוזרות שלא הובילו לבירור
• מידע רפואי שמקשר לראשונה בין הטיפול לבין הנזק

המבחן אינו רק מה המטופל ידע בפועל. בית המשפט בודק גם מה אדם סביר היה יכול לגלות אילו פעל בזהירות סבירה.

בע"א 352/23, שניתן ביום 14.10.2024, חזר בית המשפט העליון על כך שאין צורך בידיעה מלאה של כל העובדות. די בידיעה בפועל או בכוח ברמה של קצה חוט. עוד הובהר שאין לערב בין גילוי העובדות לבין איסוף הראיות הדרושות להוכחתן.

האם חוות דעת רפואית מתחילה את ההתיישנות מחדש

לא. חוות דעת רפואית היא בדרך כלל ראיה הדרושה להוכחת התביעה, ולא המועד שממנו מתחילים באופן אוטומטי לספור את תקופת ההתיישנות.

אם כבר היה למטופל מידע ממשי שהצביע על נזק ועל קשר אפשרי לטיפול, המתנה לחוות דעת אינה עוצרת את השעון. גם פנייה לעורך דין, איסוף מסמכים או התייעצות עם מומחה אינם מתחילים תקופה חדשה.

מצד שני, לא בכל מקרה אפשר לומר שהייתה ידיעה מוקדמת. אם רק מסמך רפואי מסוים חשף לראשונה עובדה מהותית שלא ניתן היה לגלות קודם לכן, מועד קבלתו עשוי להיות רלוונטי.

בע"א 1969/10, שניתן ביום 9.5.2012, הודגש שהכרעה בשאלת הגילוי עשויה לדרוש בירור עובדתי. באותו מקרה הוחזר הדיון לערכאה הקודמת משום שהתשתית העובדתית שנדרשה לצורך ההכרעה לא התבררה במידה מספקת.

האם עיכוב בקבלת התיק הרפואי יכול להשפיע על ההתיישנות

כן, בנסיבות מסוימות. אם המטופל ביקש את הרשומה בזמן, אך מסמכים מהותיים לא נמסרו לו, הדבר עשוי להשפיע על השאלה מתי יכול היה לגלות את העובדות.

בע"א 9788/07, שניתן ביום 30.5.2010, נבחנה משמעות העיכוב בקבלת הרשומה הרפואית. פסק הדין אינו יוצר כלל שלפיו ההתיישנות מתחילה תמיד ביום קבלת התיק. הוא מלמד שיש לבחון מה היה ידוע קודם, איזה מידע היה חסר, האם המידע החסר היה חיוני, ומה עשה התובע כדי לקבלו.

לכן כדאי לבקש את כל הרשומה הרפואית בכתב, לשמור את אישור הבקשה ולתעד את המועד שבו התקבל כל חלק מהתיק.

האם החמרה במצב הרפואי יוצרת תקופת התיישנות חדשה

בדרך כלל לא. החמרה של נזק שכבר התגלה אינה מתחילה אוטומטית מרוץ התיישנות חדש.

אין צורך להמתין עד שהנזק יתייצב לחלוטין או עד שכל ההשלכות הרפואיות יהיו ידועות. כאשר כבר קיים נזק ממשי, ייתכן שהמרוץ החל גם אם היקפו המלא התברר רק מאוחר יותר.

התשובה עשויה להיות שונה כאשר מדובר באירוע רפואי נוסף ונפרד, כמו ניתוח מאוחר, פענוח חדש או החלטה טיפולית חדשה. במקרה כזה יש לבחון כל אירוע בפני עצמו ולא להתייחס לכל הטיפול כאל יחידה אחת.

מה הדין כאשר הנפגע היה קטין

בתביעתו של קטין, התקופה שעד גיל שמונה עשרה אינה נמנית במרוץ ההתיישנות. לכן ברוב המקרים ניתן להגיש את תביעת הקטין עד גיל עשרים וחמש.

הכלל קבוע בסעיף 10 לחוק ההתיישנות. הוא רלוונטי במיוחד לתביעות הנוגעות לפגיעה בלידה או לטיפול רפואי בילדות.

עם זאת, ההגנה ניתנת לתביעת הקטין עצמו. עילות עצמאיות של ההורים עשויות להיבחן לפי מועדי ההתיישנות החלים עליהם.

גם כאשר נשאר זמן מבחינה משפטית, לא כדאי להמתין. מסמכים עלולים להיעלם, אנשי צוות מתחלפים וזיכרונם של המעורבים נחלש.

האם מצב נפשי או רפואי עוצר את ההתיישנות

מצב רפואי קשה כשלעצמו אינו עוצר את ההתיישנות. סעיף 11 עוסק במצב שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בשל ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס באותה תקופה.

זו טענה שצריך להוכיח באמצעות תשתית רפואית ועובדתית. אין די באבחנה, באשפוז או בטיפול תרופתי כשלעצמם. השאלה היא האם הליקוי מנע מהאדם בפועל לדאוג לענייניו ולממש את זכויותיו.

האם מלחמת חרבות ברזל האריכה את תקופת ההתיישנות

כן, בתביעות מסוימות. תיקון מספר 8 לחוק ההתיישנות קבע הוראת שעה שמשפיעה על חישוב התקופה סביב 7 באוקטובר 2023.

ככלל, בתביעות שתקופת ההתיישנות שלהן טרם הסתיימה במועד כניסת התיקון לתוקף, התקופה שמיום 7 באוקטובר 2023 ועד 6 באפריל 2024 אינה באה במניין. לגבי תביעה שהתיישנותה הסתיימה בתקופה שבין 7 באוקטובר 2023 לבין ערב כניסת התיקון לתוקף, נקבע הסדר משלים.

הוראת השעה אינה מעניקה הארכה זהה לכל תביעה. צריך לחשב את המועד לפי הנסיבות ולפי הוראות התחולה המדויקות של התיקון.

מתי בית המשפט יכריע בהתיישנות כבר בתחילת ההליך

בית המשפט עשוי לדחות תביעה על הסף כאשר העובדות הרלוונטיות ברורות ומראות שהתביעה התיישנה. כשקיימת מחלוקת עובדתית אמיתית לגבי מועד הגילוי, ייתכן שיהיה צורך לשמוע ראיות.

בע"א 352/23 הובהר שטענה כללית שלפיה העובדות התגלו מאוחר אינה מספיקה. תובע שמבקש להסתמך על גילוי מאוחר צריך להסביר מה בדיוק התגלה, מתי הדבר התגלה, מדוע לא היה ניתן לגלות זאת קודם ואיך המידע החדש השפיע על התביעה.

לעומת זאת, בע"א 1969/10 הוחזר הדיון לערכאה הקודמת משום שהכרעה בשאלת הגילוי חייבה בירור עובדתי נוסף.

מה אפשר ללמוד מפסקי הדין המרכזיים

הפסיקה מדגישה שלושה עקרונות: צריך להבחין בין גילוי הנזק לבין גילוי עובדות אחרות, קצה חוט עשוי להספיק לפתיחת המרוץ, ואיסוף ראיות או קבלת חוות דעת אינם יוצרים בהכרח מועד חדש.

אילו טעויות עלולות לגרום לאובדן התביעה

הטעויות המסוכנות ביותר הן המתנה לחוות דעת, הסתמכות על בירור פנימי והנחה שמועד הגילוי הוא תמיד היום שבו נאמר לראשונה במפורש שהייתה רשלנות.

1. מחכים לחוות דעת לפני שמתחילים לבדוק. חוות הדעת אינה עוצרת את המרוץ ואינה מתחילה אותו מחדש.
2. מבקשים את התיק הרפואי רק בטלפון. בקשה כתובה מאפשרת להוכיח מתי החומר התבקש ומתי נמסר.
3. מסתמכים על תלונה לבית החולים. בירור פנימי או תלונה למשרד הבריאות אינם מחליפים הגשת תביעה.
4. מחכים שהמצב הרפואי יתייצב. נזק ממשי עשוי להספיק גם אם מלוא היקפו יתברר בהמשך.
5. מתייחסים לכל הטיפול כאירוע אחד. ניתוח, פענוח, מעקב וטיפול נוסף עשויים להיבחן לפי מועדים שונים.
6. מסתפקים במשפט לא ידעתי. כדי להסתמך על גילוי מאוחר צריך להסביר מה לא היה ידוע, מדוע לא ניתן היה לגלותו קודם ומה השתנה.

מניסיון המשרד איך בודקים אם התביעה התיישנה

למשרד ניסיון רב בטיפול בתיקי רשלנות רפואית שבהם מתעוררת שאלה אם התביעה התיישנה. בדיקה כזאת אינה מסתכמת בספירה טכנית של שבע שנים ממועד הטיפול. בכל תיק נבחנות הנסיבות המיוחדות לו, ובפרט המועד שבו התובע ידע, או היה יכול לדעת בזהירות סבירה, את העובדות שמגבשות את עילת התביעה.

השלב הראשון הוא בניית ציר זמן מדויק. בלי ציר זמן קשה להעריך איזה כלל חל ומהו המועד שכל צד צפוי לטעון לו.

הבדיקה כוללת את מועדי הטיפול, הופעת התסמינים, הבדיקות שנעשו, הדברים שנמסרו למטופל, מועדי בקשת הרשומה, מועד קבלת המסמכים והמועד שבו נוצר לראשונה קשר אפשרי בין הטיפול לבין הנזק.

לאחר מכן בודקים איזה רכיב התגלה באיחור: הנזק עצמו, ההתרשלות, הקשר הסיבתי או עובדה אחרת. רק אז אפשר לבחון אם חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין או הכלל הרגיל.

טיפול בטענת התיישנות מורכבת מחייב היכרות משולבת עם חוק ההתיישנות, פקודת הנזיקין וההלכות שנקבעו בפסקי הדין. לכן חשוב שעורך הדין הבודק את התיק יהיה בקיא גם בכללי ההתיישנות וגם בדיני הנזיקין, וידע ליישם אותם על התיעוד הרפואי ועל ציר הזמן של המקרה.

האמור מתאר את דרך בדיקת הסוגיה בלבד. אי אפשר להסיק מתיק אחד מה תהיה התוצאה בתיק אחר.

אילו שאלות נוספות עולות לגבי התיישנות

האם בקשה לקבלת הרשומה הרפואית עוצרת את ההתיישנות

לא. בקשה לקבלת הרשומה הרפואית אינה עוצרת כשלעצמה את מרוץ ההתיישנות. עם זאת, אם הרשומה התבקשה בזמן, לא נמסרה, והיא הייתה דרושה כדי לגלות עובדה מהותית, הדבר עשוי להיות רלוונטי לבחינת מועד הגילוי. לכן חשוב לבקש את החומר בכתב, לשמור אישור מסירה ולתעד מתי התקבל כל מסמך, ולא להסתפק בשיחות טלפון שאי אפשר להוכיח.

האם תלונה לבית החולים או למשרד הבריאות עוצרת את ההתיישנות

לא. תלונה לבית החולים, לקופת החולים, למשרד הבריאות או לנציב תלונות הציבור אינה מחליפה הגשת תביעה ואינה עוצרת בדרך כלל את ההתיישנות. אפשר לנהל בירור כזה במקביל, אך אסור להניח שהוא שומר על הזכות לתבוע. כשהמועד קרוב, יש לבדוק מיד אם נדרשת פעולה משפטית נפרדת. הנחה אחרת עלולה לגרום לאובדן הזכות לפני שהבירור הסתיים.

מה קורה אם היו כמה טיפולים או כמה טעויות רפואיות

בדרך כלל בוחנים כל אירוע בנפרד. ניתוח, פענוח בדיקה, החלטה שלא להפנות, מעקב מאוחר או טיפול נוסף יכולים ליצור מועדים שונים של נזק ושל גילוי. לכן העובדה שאירוע אחד התיישן אינה אומרת בהכרח שכל התיק התיישן, אבל גם אירוע מאוחר אינו מחיה אוטומטית עילה שכבר התיישנה. המפתח הוא ציר זמן מדויק לכל פעולה רפואית בנפרד.

האם כל תביעה הנוגעת לילד יכולה להיות מוגשת עד גיל עשרים וחמש

לא תמיד. תביעת הקטין נהנית מהכלל שלפיו התקופה שעד גיל שמונה עשרה אינה נספרת, אך עילות עצמאיות של ההורים עלולות להיבחן לפי המועדים שלהם. גם כאשר נותר זמן משפטי, התיעוד עלול להיעלם והזיכרון של הצוות והמשפחה נחלש. לכן אין יתרון מעשי בהמתנה. פנייה מוקדמת מאפשרת לאסוף ראיות לפני שיהיה מאוחר מדי.

מה עושים אם נשאר מעט זמן עד להתיישנות

לא מחכים לחוות דעת, לתשובה סופית מבית החולים או לסיום בירור מול גורם אחר. יש לפנות מיד לבדיקה משפטית, לאסוף את הרשומה ולבנות ציר זמן. עצם הפנייה לעורך דין אינה עוצרת את המרוץ. במקרים מתאימים רק הגשת תביעה או פעולה משפטית מוכרת אחרת תשמור על הזכות. הדרך הנכונה תלויה במועד ובנסיבות של התיק המסוים.

מה חשוב לזכור לגבי התיישנות ברשלנות רפואית

התיישנות בתביעת רשלנות רפואית אינה רק תרגיל של ספירת שבע שנים. צריך לברר איזה נזק נגרם, מתי הוא התגלה, מתי נוצר חשד לקשר בין הטיפול לנזק ומה ניתן היה לגלות בבירור סביר.

חוות דעת מאוחרת אינה פותחת אוטומטית תקופה חדשה, והמתנה לבירור בבית החולים אינה עוצרת את המרוץ. מצד שני, חלוף שבע שנים ממועד הטיפול אינו אומר בהכרח שהתביעה התיישנה.

כאשר האירוע הרפואי אינו טרי, כדאי לבצע בדיקה פרטנית של ציר הזמן ולא להסתמך על כלל אצבע. לפנייה לבדיקה ראשונית של מועדי ההתיישנות בתיק.

על אילו מקורות משפטיים מבוסס המאמר

• חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ובפרט סעיפים 3, 5, 6, 8, 10 ו-11.
• פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובפרט סעיף 89.
• חוק ההתיישנות (תיקון מספר 8, חרבות ברזל), התשפ"ד-2024.
• ע"א 9788/07, בית המשפט העליון, 30.5.2010.
• ע"א 1969/10, בית המשפט העליון, 9.5.2012.
• רע"א 1101/20, בית המשפט העליון, 21.5.2020.
• ע"א 352/23, בית המשפט העליון, 14.10.2024.

התוכן באתר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.