בקצרה: איחור באבחון סרטן השחלות הוא רשלנות רפואית רק כשמתקיימים שני תנאים: רופא סביר, עם אותן תלונות ובאותו מועד, היה חושד ומפנה לבירור, והאבחון בזמן היה משנה את הטיפול או את הסיכוי להחלים. סרטן השחלות מתגלה פעמים רבות בשלב מתקדם, כי התסמינים המוקדמים אינם ספציפיים, ובתי המשפט נותנים לכך משקל, לעיתים לרעת התובעת. לכן תיק כזה נבנה סביב שאלות מדויקות: מתי התחילו התלונות, מה נבדק ואיך פוענח, ומה היו סוג הגידול ושלבו. התביעה מתיישנת ככלל שבע שנים, והספירה מתחילה לכל המאוחר כשמתעורר חשד שהאבחון התעכב.
מתי איחור באבחון סרטן השחלות נחשב רשלנות רפואית?
כשרופא סביר, עם אותם נתונים ובאותו זמן, היה חושד ומפנה לבירור, והרופא המטפל לא עשה זאת. טעות באבחנה כשלעצמה אינה רשלנות: השאלה היא אם הבירור היה סביר בזמן אמת, ולא מה ידוע היום, אחרי שהמחלה התגלתה.
בתביעת רשלנות רפואית צריך להוכיח התרשלות, נזק וקשר סיבתי ביניהם. בסרטן השחלות, השאלה הראשונה כמעט תמיד היא אם התלונות של המטופלת חייבו חשד ובירור. כשהמטופלת פנתה שוב ושוב לרופא המשפחה, הנבחן הוא הסטנדרט של רופא משפחה סביר, ועל כך בהרחבה במאמר על רשלנות של רופא משפחה.
למה סרטן השחלות מתגלה פעמים רבות באיחור, ואיך זה משפיע על התביעה?
כי התסמינים שלו, כמו כאבי בטן, הגדלת היקף הבטן או שינויים ביציאות, אינם ספציפיים, ולפי עמדות מקצועיות שהוצגו בפסיקה הם מופיעים לעיתים קרובות רק כשהמחלה כבר מתקדמת. העובדה הזו פועלת לשני הכיוונים: היא מסבירה איחור, אבל היא גם מקשה להוכיח שרופא היה צריך לחשוד מוקדם יותר.
בתיק שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב תיארו המומחים של שני הצדדים תמונה דומה. המומחה מטעם התובעת עצמו כתב שקיים קושי לאבחן את המחלה בשלביה הראשונים, ושהתסמינים אינם מכוונים את הרופאים לאבחנה מדויקת. המומחה מטעם קופת החולים ציין שהבדיקות הרלוונטיות הן בדיקת דם לרמת CA-125 ואולטרסאונד אגני, אבל שרגישותן בגילוי מוקדם נמוכה. המומחה שמינה בית המשפט הוסיף שבסרטן השחלה כרבע מהמקרים מתגלים בשלב מוקדם, כשהמחלה עדיין מוגבלת לאגן, ואילו בתת הסוג שבו לקתה התובעת, ממאירות שמקורה בצפק (הפריטונאום), המחלה מתגלה כמעט תמיד בשלב מתקדם (ת"א (מחוזי ת"א) 46088-01-16, 28.12.2017).
המשמעות המעשית: סוג הגידול ושלבו, כפי שהם מופיעים בדוח הפתולוגי, הם נתון מרכזי בתיק ולא פרט טכני.
מה בית המשפט בודק כשהמטופלת התלוננה שוב ושוב?
את התלונות לאורך זמן: מה נרשם בכל ביקור, אילו בדיקות בוצעו, איך פוענחו, ומה נעשה כשהתלונה חזרה. תלונה חוזרת שלא בוררה לעומק היא טענה מרכזית בתביעות כאלה, אבל היא נבחנת מול התיעוד ומול חוות הדעת הרפואיות.
באותו תיק מתל אביב טענה התובעת שהתלוננה על כאבי בטן במשך כארבע שנים. המומחה מטעם בית המשפט בחן את התיעוד וקבע שהצוות, שכלל רופאי משפחה, גינקולוגים, אורולוגים ואנשי הדמיה, עקב אחר התסמינים הלא ספציפיים וטיפל בהם כראוי, ושהצעה לבדיקות נוספות היא "חוכמה בדיעבד". על בסיס חוות הדעת הזו העריך בית המשפט, בהחלטת ביניים, את סיכויי התביעה כנמוכים מאוד, והורה לתובעת להפקיד ערובה להוצאות. בית המשפט הדגיש שטענות ברפואה מוכחות בחוות דעת של מומחה, ולא בפרסומים מהאינטרנט (ת"א (מחוזי ת"א) 46088-01-16).
בתביעה אחרת נטען שמטופלת פנתה פעמים רבות לרופאי המשפחה במשך יותר משנה בתלונות על כאבי בטן, חולשה וסחרחורות, שאולטרסאונד של הבטן פוענח כתקין, ושגם CT שבוצע זמן קצר אחריו פוענח כתקין, עד ש-CT נוסף, כעבור כשבעה חודשים, הדגים סרטן שחלה מתקדם. אלה טענות של התובעים, ובאותו שלב בית המשפט הכריע רק בשאלת ההתיישנות (ת"א (מחוזי ת"א) 21733-01-23, 1.4.2024).
האם רופא חייב להפנות לאולטרסאונד או לבדיקת CA-125?
אין כלל גורף. השאלה היא תמיד מה היה עושה רופא סביר באותן נסיבות, וזו שאלה רפואית שמוכרעת בחוות דעת.
בתיקים שנסקרו כאן, עצם קיומן של הבדיקות לא הכריע. מה שהכריע היה מה הבדיקה הייתה מראה ומתי, ומה הייתה הרגישות שלה לסוג הגידול הספציפי. בתיק שבו המחלה מקורה בצפק, למשל, הוצגה עמדה שלפיה השחלות היו בגודל רגיל, ולכן אולטרסאונד לא היה מאתר ממצא חריג. לכן תביעה טובה אינה נשענת רק על "לא הפנו לבדיקה", אלא על חוות דעת שמראה מה הבדיקה הייתה מגלה באותו מועד.
איך מוכיחים שאבחון מוקדם יותר היה משנה את התוצאה?
באמצעות חוות דעת רפואית שמתארת את מהלך המחלה האפשרי: באיזה שלב הייתה מתגלה המחלה אילו הבירור נעשה בזמן, ומה היו אז הטיפול והסיכוי להחלים. בלי התרחיש החלופי הזה, גם איחור מוכח עלול שלא להוביל לפיצוי על תוצאות המחלה.
כשאי אפשר לדעת בוודאות מה היה קורה, אבל אפשר להוכיח שהאיחור פגע בסיכוי ממשי להחלים, חלה דוקטרינת אובדן סיכויי ההחלמה, שלפיה הפיצוי נקבע לפי הסיכויים שאבדו. בית המשפט העליון קבע שכאשר הוכח שההתרשלות גרמה לאובדן של יותר ממחצית סיכויי ההחלמה, אין מקום לפיצוי יחסי, והנפגע זכאי לפיצוי מלא לפי מאזן ההסתברויות (ע"א 3900/14, 2.12.2015). מנגד, בתיק מתל אביב קבע המומחה מטעם בית המשפט שגם אבחון מוקדם בכמה חודשים לא היה משנה את הפרוגנוזה, וזה היה אחד הנימוקים להערכה שסיכויי התביעה נמוכים.
על הוכחת הקשר הסיבתי באיחור באבחון בכלל ראו איך מוכיחים שהעיכוב באבחון גרם לנזק.
נשאות BRCA: האם הרופא אחראי לכך שהמטופלת לא הגיעה למעקב?
לא בהכרח. כשהמטופלת קיבלה הסבר והבינה את מצבה, אין חובה גורפת על הרופא לרדוף אחריה כשהפסיקה את המעקב. החובה המרכזית היא להסביר את הסיכונים ואת האפשרויות.
בית המשפט המחוזי בירושלים דן בתביעה בעניין נשאית BRCA2, שעברה כריתת שחלות מונעת, חלתה בהמשך בסרטן השד ונפטרה. בית המשפט ציין שאין מחלוקת שנשאיות המוטציה נמצאות בסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן השחלות, ושמוצעות להן כריתות מונעות או מעקב קפדני. התביעה נדחתה: נקבע שהמנוחה ידעה והבינה את מצבה, ושגם אם ההסברים היו חסרים, הידיעה המלאה שלה ניתקה את הקשר הסיבתי; עוד נקבע שלא הוכח שאילו בוצעו בדיקות המעקב במועדן, הגידול היה מתגלה בזמן כדי למנוע את התפשטותו (ת"א (מחוזי י-ם) 5441-03-16, 9.12.2020). אותו תיק עסק בסרטן השד, אבל השאלות שהוא מציב, הסבר, מודעות ומעקב, עולות גם בנשאיות שבמעקב שחלתי.
תוך כמה זמן צריך להגיש תביעה, ומה קורה כשהמטופלת נפטרה?
ככלל שבע שנים (סעיף 5 לחוק ההתיישנות). כשהמטופלת לא ידעה שהאבחון התעכב בגלל מחדל, הספירה מתחילה כשהתעורר אצלה, או היה צריך להתעורר, חשד לכך (סעיף 8), ולא כשסיימה את הטיפולים.
בית המשפט העליון קבע שבירור שאלת האחריות, איסוף הראיות וההתמודדות עם המחלה צריכים להיעשות בתוך תקופת ההתיישנות (רע"א 1101/20, 21.5.2020). בתביעה על איחור באבחון סרטן שחלה, שהגישו בני המשפחה אחרי מותה של המטופלת, נקבע שכבר באבחון, או לכל המאוחר בתחילת הטיפולים, היה בידיה "קצה חוט" לכך שהבדיקות הקודמות פוענחו בטעות. התביעה נגד מכון ההדמיה, שצורף כנתבע רק בשלב מאוחר, התיישנה ביחס לבעל ולבת הבגירה, אבל לא ביחס לבנות שהיו קטינות: הזמן עד גיל 18 אינו נמנה, וליורש שזכותו עברה אליו בירושה יש לפחות שנה מיום המעבר (ת"א (מחוזי ת"א) 21733-01-23; סעיפים 10 ו-18 לחוק ההתיישנות). פירוט נוסף במאמר על התיישנות בתביעת רשלנות רפואית.
מה צריך לאסוף כדי לבדוק תיק של איחור באבחון סרטן השחלות?
את המסמכים שמאפשרים לשחזר ציר זמן מדויק, מהתלונה הראשונה ועד האבחנה. בלי ציר זמן אי אפשר לבחון לא את ההתרשלות, לא את הקשר הסיבתי ולא את ההתיישנות.
- ציר התלונות: התיק הרפואי המלא מקופת החולים, כולל כל הביקורים אצל רופא המשפחה ואצל הגינקולוג, ולא רק תמצית.
- הפניות ובדיקות: כל ההפניות שניתנו, גם אלה שלא מומשו, ותאריכי אישורן.
- הפענוחים המלאים: דוחות האולטרסאונד וה-CT כפי שנכתבו, ותוצאות CA-125 אם נבדקו. כשיש חשד לפענוח שגוי, הדימויים עצמם נדרשים לבדיקה חוזרת.
- סוג הגידול ושלבו: הדוח הפתולוגי וסיכום האבחנה. לפי סוג הגידול נבחנת השאלה אם אבחון מוקדם היה אפשרי בכלל.
- רקע גנטי ומשפחתי: היסטוריה משפחתית ובדיקה גנטית, כולל נשאות BRCA, ומה הוסבר בעקבותיהן.
- מועדי ההתיישנות: התאריך שבו התקבלה האבחנה והתאריך שבו התעורר החשד לטעות רפואית, וגילם של בני המשפחה אם המטופלת נפטרה.
מה קבעו בתי המשפט בתיקים של איחור באבחון סרטן?
בתיקים שנסקרו כאן, ההכרעה נקבעה בעיקר בשאלות הקשר הסיבתי וההתיישנות, ולא בשאלה אם היה איחור. הטבלה מסכמת אותם.
| הליך | מה נדון | תוצאה | לקח |
|---|---|---|---|
| ת"א (מחוזי ת"א) 46088-01-16 (28.12.2017) | טענה לאיחור באבחון ממאירות שמקורה בצפק, אחרי תלונות על כאבי בטן במשך שנים | מומחה בית המשפט קבע שלא הייתה רשלנות ושאבחון מוקדם בכמה חודשים לא היה משנה את הפרוגנוזה; נקבע שסיכויי התביעה נמוכים מאוד והתובעת חויבה בערובה להוצאות | סוג הגידול וחוות דעת מומחה בית המשפט יכולים להכריע את התיק |
| ת"א (מחוזי ת"א) 21733-01-23 (1.4.2024) | תביעת יורשים ותלויים על איחור באבחון סרטן שחלה, אחרי אולטרסאונד ו-CT שפוענחו כתקינים | התביעה נגד מכון ההדמיה התיישנה ביחס לבעל ולבת הבגירה, ולא ביחס לבנות שהיו קטינות | השעון רץ מהחשד הראשון, וקטינות היורשים משנה את התמונה |
| ת"א (מחוזי י-ם) 5441-03-16 (9.12.2020) | נשאית BRCA2 אחרי כריתת שחלות מונעת, שחלתה בסרטן השד ונפטרה; נטען שלא הוסבר לה ושלא עקבו אחריה | התביעה נדחתה: המנוחה ידעה והבינה את מצבה, ולא הוכח שבדיקות בזמן היו מונעות את התפשטות הגידול | מודעות המטופלת והקשר הסיבתי נבחנים לצד חובת ההסבר |
| ע"א 3900/14 (2.12.2015) | אובדן סיכויי החלמה אחרי ניתוח להסרת גידול בבלוטת התריס | כשאבדו יותר ממחצית סיכויי ההחלמה, נפסק פיצוי מלא ולא יחסי | שיעור הסיכוי שאבד קובע את היקף הפיצוי |
| רע"א 1101/20 (21.5.2020) | התיישנות בתביעה על איחור באבחון סרטן צוואר הרחם | ההתיישנות מתחילה כשהיה, או היה צריך להיות, חשד; התיק הוחזר לבירור המועד | טיפולים והתמודדות עם המחלה אינם עוצרים את השעון |
מתי כדאי לבדוק איחור באבחון סרטן השחלות עם עורך דין?
כשיש פער של חודשים בין תחילת התלונות לבירור, כשבדיקה שפוענחה כתקינה הוחלפה זמן קצר אחר כך באבחנה של מחלה מתקדמת, או כשמשפחה שוקלת תביעה אחרי מות המטופלת. בכל המקרים האלה כדאי לבדוק גם את מועדי ההתיישנות של כל אחד מבני המשפחה.
הבדיקה הראשונית מתחילה בתיק הרפואי המלא ובשאלה אם יש בכלל עילה, לפני כל השקעה בחוות דעת. עורך דין לרשלנות רפואית בוחן את שלוש השאלות יחד: אם רופא סביר היה חושד, אם הבדיקה הייתה מגלה את המחלה, ואם אבחון בזמן היה משנה את התוצאה. ליווי משפטי אינו מבטיח תוצאה, ובחלק מהמקרים המסקנה של הבדיקה הראשונית היא שאין עילה.
מניסיון המשרד: למשרד ניסיון רב בתיקים של סרטן השחלות, ובהם תיקים של איחור באבחון. חשוב לזכור שרק בדיקה קפדנית של התיק בידי מומחה רפואי יכולה להכריע אם הרופא עמד בסטנדרט הרפואי הסביר וביצע את כל הבדיקות הדרושות כדי לאבחן את הממאירות, ואם יש קשר סיבתי בין התקדמות המחלה לבין העובדה שלא אובחנה בזמן. כל תיק נבחן לגופו, ואין להסיק מכך על תוצאה בעניין אחר.
שאלות נפוצות
האם כל טעות באבחנה של סרטן השחלות היא רשלנות רפואית?
לא. טעות באבחנה הופכת לרשלנות רק אם רופא סביר, באותו מועד ועם אותם נתונים, היה חושד ומפנה לבירור, והרופא המטפל לא עשה זאת. בנוסף צריך להוכיח שאבחון בזמן היה משנה את הטיפול או את הסיכוי להחלים. בסרטן השחלות, שבו התסמינים המוקדמים לרוב אינם ספציפיים, שני התנאים נבחנים בקפידה ובעזרת חוות דעת רפואיות.
מה קורה אם גם אבחון מוקדם יותר לא היה משנה את התוצאה?
אז אין קשר סיבתי, והתביעה על תוצאות המחלה עלולה להידחות גם כשהיה עיכוב. בתיק שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע המומחה מטעם בית המשפט שגם אבחון מוקדם בכמה חודשים לא היה משנה את הפרוגנוזה, ובית המשפט העריך את סיכויי התביעה כנמוכים מאוד. כשאבד סיכוי ממשי להחלים, ייתכן פיצוי לפי שיעור הסיכוי שאבד.
מה זה אובדן סיכויי החלמה?
דוקטרינה שלפיה, כשהתרשלות פגעה בסיכויי ההחלמה של מטופל, הוא זכאי לפיצוי לפי הסיכויים שאבדו. בית המשפט העליון קבע שכאשר הוכח שההתרשלות גרמה לאובדן של יותר ממחצית סיכויי ההחלמה, אין מקום לפיצוי יחסי, והנפגע זכאי לפיצוי מלא לפי מאזן ההסתברויות (ע"א 3900/14). את שיעור הסיכוי שאבד מוכיחים בחוות דעת רפואית.
טעות רפואית באבחון: את מי תובעים?
בדרך כלל את הגוף שבו עבד הרופא, כמו קופת החולים או בית החולים, ולעיתים גם מכון הדמיה שפענח בדיקה, את המדינה או את הרופא עצמו. בפסקי הדין שנסקרו כאן נתבעו קופות חולים, מכון הדמיה, המדינה ורופא מטפל. כדאי לזהות את כל הנתבעים מוקדם: בתביעה אחת צורף מכון ההדמיה רק בשלב מאוחר, והתביעה נגדו התיישנה ביחס לחלק מבני המשפחה.
אני נשאית BRCA ולא הזמינו אותי למעקב. האם זו רשלנות?
לא בהכרח. בפסק דין שעסק בנשאית BRCA2 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים שכשמטופלת קיבלה הסבר והבינה את מצבה, אין חובה גורפת על הרופא לרדוף אחריה כשהפסיקה את המעקב, והתביעה נדחתה. עם זאת, הרופא חייב להסביר את הסיכונים ואת האפשרויות, ונסיבות חריגות נבחנות לגופן. אותו מקרה עסק בסרטן השד, אבל השאלות דומות גם במעקב שחלתי.
תוך כמה זמן מתיישנת תביעה על איחור באבחון סרטן השחלות?
ככלל שבע שנים. כשהמטופלת לא ידעה שהאבחון התעכב בגלל מחדל, הספירה מתחילה כשהתעורר, או היה צריך להתעורר, חשד לכך, ובית המשפט העליון הבהיר שהבירור וההתמודדות עם המחלה צריכים להיעשות בתוך התקופה. כשהזכות עברה בירושה יש לפחות שנה מיום המעבר, וליורשים קטינים הזמן עד גיל 18 אינו נמנה.
על מה הסתמכנו
- בית המשפט העליון: ע"א 3900/14 (2.12.2015); רע"א 1101/20 (21.5.2020).
- בית המשפט המחוזי בתל אביב: ת"א (מחוזי ת"א) 46088-01-16 (28.12.2017); ת"א (מחוזי ת"א) 21733-01-23 (1.4.2024).
- בית המשפט המחוזי בירושלים: ת"א (מחוזי י-ם) 5441-03-16 (9.12.2020).
- חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958: סעיפים 5, 8, 10 ו-18.
התוכן באתר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני.